מבוא התלמוד, פרק ארבעה ועשרים

מתוך Hareidi Hebrew
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עוד

[עמוד של]

(בראשית [של עמוד א] רבה פ' בראשית) בקללה מתחילין מן הקטן (תענית ט"ו ע"ב), וכל אלו וכדומה עוד הרבה יסודות באגדה למדו מן המקרא את העקר הראשי, ומשם באו להתלמד במקום אחר, ומן הכללים המקובלים באגדה יש להוסיף מה שאמרו חז"ל (תענית כ"ה ע"א): גמירי: מן השמים מיהב יהבו, משקל לא שקלו, עוד אמרו גמירי דלא כליא שבטא (ב"ב פ"ח).

וכן אמרו (סנהדרין נ"ט ב') :גמירי 'אין דבר טמא יורד מן השמים'; ועפ"ז תבין לנכון דברי הש"ס (שבת י ע"ב) דאמרו שם: 'לעולם לא ישנה אדם לבן בין הבנים, דהרי בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף[YH1] נתגלגל הדבר ונשתעבדו ישראל במצרים', והקשו בתוס' הרי עדיין במחזה בין הבתרים נגזר, אבל לפי הכלל הגדול שהונח אצלנו, מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה על ידי חייב, אם כן מזה דרואין אנו דהוסיף יעקב לבנו דבר קטן, והיתה הסיבה לירידת בני יעקב למצרים, על כרחך דענין זה עון בחוק יעקב, ונתגלגל הרעה הגדולה ע"י חובה זו דאם לא היתה בחיבוב זה שחיבב יעקב ליוסף שום עון וחטא לא היתה ענין זה סיבה לירידה למצאים, רק היה נתגלגל ע"י דבר אחר, וזה נכון.

וכן יובן הענין בעובדא דקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים [גיטין נה,ב], דסיימו בש"ס (גיטין נ"ז ע"א) 'בוא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו' ע"ש, היינו אע"ג דידענו דסיבות אחרות גרמו לחורבן הבית, כמו חילוק הדיעות ופירוד הלבבות ושנאת חנם וריבוי הכתות, ורשעת הפרהדרין גרמו, בכל זאת מדנסתבב ע"י בר קמצא אנו מכירין שגדולה כה הבושה דנתגלגל הרעה הגדולה ע"י ענין זה וז"נ. צצצ

[YH1]בספרינו: שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל...

הערות שוליים