מבוא התלמוד, פרק ושלשים

 שיתוף 

עיד נתנו לנו חז"ל כלל גדול חולין צ' ע"ב דברי חכמים גוזמא וע' ג"כ עירובין י' ע"א 'וסימנך מתניתא גוזמא', וע' ג"כ ריש עירובין בשלמא בר קפרא גוזמא,והביאו חז"ל בחולין,

[שמ עמוד א]

מן שלשה מקומות אשר דברו חז"ל בהפלגה במספר שלש מאות ומזה המין הוא מה שכרו חז"ל בכורות נ"ד ע"ב מביצת בר יוכני ששברה ג' מאות ארזים, וכן מה שאמרו יבמות ט"ז ע"ב שיש לו ג' מאות הלכות בצרת הבת, וכן ספרו מדואג האדומי שהיה לו ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר

(סנהדרין ק"ו ע"ב), ור' אליעזר בן הורקנוס אמר בשעת מיתתו שיש לו ג' מאית הלכות בנטיעת קישואים (סנהדריז ס"ח ע"א), ואמרו על ר' יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל ג' מאות עגלים ושותה ג' מאות גרבי יין (פסחים נ"ז ע"א) ועיין רשב"ם לפסחים קי"ט ע"א ד"ה משאוי שלש מאות פרדות לבנות וכ' רשב"ם לאו דוקא וכן כל 'שלש מאות' שבש"ס ע"ש.

וכן מצינו ג' מאות כודנייתא נרגא דפרזלא דשליט בפרזלא שדר נבוכדנצר לנבוזראדן (סנהדרין צ"ו ע"ב), ועיין הגהות מהר"י ברלין שרמז שמה לעיין בדברי רשב"ם פסחים אלו,

ועיין גיטיז מ"ח ע"א ג' מאות מיני שידין

היו בשיחים וע' (כתובות קי"א ב') ובצרתי ג' מאות אשכלות ליום וע' מאור עינים פרק עשרים שהביא עוד מהך דשלש מאות משלות שועלים (סנהדרין ל"ח ע"א) ומהך דשלש מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה (תמורה ט"ו ע"א), וכן מצינו שלש מאות גרבי יין (שבת י"ג ב') ועפ"ז ל"ק קושית התוס' (סוטה ל"ד ע"א) ד"ה יותר מן שלש מאות מיל ולק"מ משום

דלא דוקא הוא, כמו כל שלש מאות שבש"ס.

וכן דרך הש"ס לתפוס מנין ששים בהפלגה, כמו שכתבו התוס' ב"ק צ"ב ע"ב ד"ה שתין רהיטיו רהיט, דאורחא דגמרא בהכי כמו בסמוך שתין תוכלא מטי לככא דקל חבר' שמע ולא אכל, ועיין חולין נ"ח ע"ב שתין מני דפרזלא תלי ליה בקורנסא עכ"ל; והגאון מהר"י ברלין רמז לעיין רש"י שבת צ' ע"ב ד"ה שתין גושפנקא, דכתב רש"י דלאו דוקא; וע' מהרש"א חידושי אגדות לש"ס ברכות נ"ז ב' על מה שאמרו: שבת אחד מששים בעולם הבא, שינה אחד מששים במיתה, וכ' מהרש"א דששים לאו דוקא, כמ"ש התוס' ב"ק ע"ש ומזה המין

[שמ עמוד ב]

מה שספרו (בכורות נ"ה ע"ב מביצת בר יוכני שטבעה ששים כרכים, וכן מה שאמרו (ב"מ פ"ד ע"ב) הוי מייכי סמ"ך נמטי, סמ"ך ספונאי, סמ"ך ארנקי, וכן מ"ש (ב"מ פ"ה ע"ב מחיוה לאליהו סמ"ך פולסא דנורא, וכן הוא (חגיגה ט"ו ע"א), וכן מצינו (מגילה ד ע"ב) קריבי ליה שתין צעי דשתין מיני קדירה יאכלו בהו שתין פליגי ע"ש.

עוד נהגו לתפוס מנין תליסר ולאו דוקא. עיין רש"י (חולין צ"ה ע"ב) 'שדר ליה תליסר גמלי ספק טרפות', ועיין רש"י (שבת קי"ט ע"א) ד"ה וזבנין בתליסר עיליתא דדינרי

כתב רש"י שם וגוזמא בעלמא היא, וכן בכ"מ דנקט 'תליסר', כגון 'תליסר גמלי ספק טרפות', וכן 'תליסר טבהי' דלעיל ע"ש.

ומזה המין הוא גם כן מ"ש (שבת קל"ה ע"א) 'אהדרי על תליסר מחולאי עד דשווי' כרות שפכה', וכן מה שספרו (חגיגה ט ע"ב) דאלישע אחר שדר לינוקא לתליסר כנישתא, וכן אמרו (שבת ק"י ע"א) 'תליסר חמרי חיורתא'.

ועוד התעוררו המפרשים דדרך הש"ס לנקוט 'ג' פרסי' לגוזמא, כמו (מגילה י"ד ע"ב) 'מלמד שהלך לאורה ג' פרסי' דלאו דוקא, וכן בריש פרק הרואה בעוג מלך הבשן שעקר 'טורא מן ג' פרסי', כן 'רהט ג' טרסי בחלא (כתובות ס' ע"ב), וכן 'רהיט ג' פרטי באגמא' (סוכה נ"ב ע"א) ועיין שבת צ"ד ע"א וכן יומא כ' ע"ב, וכבר האריך בזה הרב בעל מאור עינים.

ועוד ראיתי כי התעוררו בזמנינו איזהו משכילים לפרט

כל המספרים בלשון חז"ל אשר לאו דוקא נאמרו, לכן לא רציתי להאריך כי איז זה מגמת חיבורי לפרט כל המקומות רק באתי לעורר על דרך חז"ל בדרכי התלמוד, והדורש והמבין יבין מדעתו יותר מן מה שכתב כאן.

עוד ראיתי לעורר בפרק זה על הרבה מקראות בכתבי קודש אשר נעתקו בלשון חו"ל בשינוי מן מה שנמצאו אצלנו ע"פ המסורה, כמו שהתעוררו התוס' (שבת קכ"ה ע"א) 'ונתן הכסף וקם לו': דרך הש"ס לקצר לשון המקרא, כמו (עירובין ס"ה ע"א) בצר אל יורה, וכן ברכות נ"ה ע"ב שנאמר כל

[שמא עמוד א]

החלומות הולכים אחר הפה וע' תוס' עירובין ב' ע"א אל פתח אולם הבית ופסוק זה אינו בשום מקום ע"ש וביותר תראה ברכות ס"א ב, עירוביז ח"י ע"ב, דהעתיקו איזה תיבות, אלא מעתה וילך אלקנה אחר אשתו ??? ורש"י הוסיף שם ואלקנה נביא היה - ובאמת לא נמצא פסוק זה בשום מקום, כמו שהתעוררו הרש"ל והמהרש"א; וכן פסוק וילך יהושוע

בתוך העמק אשר נעתק מגילה ג' ע"א לא נמצא בשום מקום כאשר התעוררו התוספות, ועיין זבחים קי"ט ע"ב אלא מנוחת ארון דכתיב ויהי כנוח הארון וכ' רש"י חפשתי ולא מצאתי;

וע' רש"י (זבחים ק"ח ע"ב) אמר קרא ולו תאנית שלה וכתב רש"י חפשתי ולא מצאתי; וע' תוספות שבת נ"ה ע"ב ד"ה מעבירם כתב רש"י דהש"ס חולק לפעמים על המסורה, כמו

שדרשו בירושלמי פ"ק דסוטה על שמשון דשפט ארבעים שנה ואצלנו לא נמצא זה רק מבואר במקרא דשפט עשרים שנה ע' תשובת הרשב"א סי' פ"ח על מה שאמרו בש"ס סוטה

י' ע"א זכור לי עשרים ושתים שנה ששפטתי את ישראל ע"ש; עי' בספר יד מלאכי סי' רפ"ג דהאריך מה דנמצא אצלנו בברייתא דשנו חכמים 'לי הכסף ולי הזהב אמר ד' צבאות'

ועל פי המסורה כתיב 'נאום ד' צבאות', ושם העתיק דברי הריטב"א כתב יד בחידושיו לבבא בתרא על הא דאמרו ב"ב קכ"ג ע"ב דכתיב 'ובני מנשה חפר וישעי', ובדברי הימים צצצ לא נמצא רק אלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי, וכתב

שדרך הש"ס לשנות בפסוקים ופעמים שמוסיף כמו תענית כ"ט ע"ב 'לתת להם אחרית ותקוה' ובמקרא נאמר 'לתת לכם אחרית ותקוה' צצצ באמת בש"ס שלפנינו נאמר לנכון 'לתת לכם',

וע' בספר ב"י מענה ה' שהעתיק זה מן הרמב"ן וע"ש שהתעורר עוד מהרבה מקומות שהעתיקו חז"ל לשון המקרא שלא כהוגן והראה עוד (שבועות ל"ה ע"ב) מעתיק הש"ס מקרא 'ופנחס

בן אלעזר בן אהרן הכהן' ובמקרא לא נאמר 'הכהן', וכן העתיקו בגמרא מו"ק ה' ע"א 'ערלי וערלי בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני' - ליתא תיבת לשרתני!

וכלל הדבר דחז"ל הצריכו להעתיק הדברים ככתבם וכלשונם,

[שמא עמוד ב]

רק מה שהיו נצרך לענינם לפעמים צרפו המאוחר והמוקדם ועשו מזה ענין שהמכוון אחד, וכמו שכינו זאת למקרא ואמרו שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה, וכן הוא בש"ס ב"ק פ"א ע"ב עליו הכתיב אומר מהיות טוב אל תקרא רע ומקשה הש"ס ומי כתיב כה"ג ומשני משום שנאמר 'אל תמנע טוב מבעליו

בהיות לאל ידך', וע' ב"מ ק"ו עובר משום 'בל תשהא' אע"ג דלא נמצא כן במקרא - דרכם לקצר ולהביט רק על הכוונה משום שנאמר 'אל תאמר לריעך לך ושוב ומחר אתן' ע"ש.