מבוא התלמוד, פרק תשעה עשרים
דרך המשל הנהוג אצל חז"ל, הוא אחד מן ל"ב מדות דר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה, וחז"ל השתמשו בדרך זה ברוב
[שלז עמוד ב]
ענין לבאר המקרות וכן להשיב לחכמי עמים ולמינים, עת עוררו ענות נגד התורה, וע"פ הרוב גם הלבוש החיצון אשר הלבישו בו חז"ל דבריהם, נחמד להשכיל ומתוק לחיך, ועיין ריש מדרש קוהלת וריש מדרש חזית, מה שהגדילו חז"ל ענין המשל ואמרו שם: אל יהי המשל קלה בעיניך, שע"י המשל אדם עומד על עומקו של תורה, ועיין הקדמת הרמב"ם לספר המורה באריכות מענין המשל, ולדוגמא ארמוז כאן על איזהו משלים נחמדים, כמו (ברכות ל"ג ב') משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם וכו' וביוצצצ משבחים אותו בשל כסף, ועיין מורה פרק ששה וחמשים לחלק ראשון מה שהראה עומק זה המשל, וע' (ברכות ס"א ב') לשועל שהיה מהלך על גבי הנהר, עוד (תענית ז' ב') אילן אילן במה אברכך, וכן מצינו (ע"ז ה' ב') משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו, לאוהבו נפרע מעט מעט, ועיין ע"ז נ"ד ע"ב - נ"ה ע"א הרבה משלים נעימים, ובפרט תשובת ר' עקיבא לזונין שהיסורין נאמנין בשליחותן, והמשל הנחמד מן איש אחד שהיו בני אדם מפקידין אצלו בעדים, ועיין גם כן ב"ב ט' ע"א מה שהשיב ר' עקיבא לטרנוסרופוס על השאלה 'אם הקב"ה אוהב עניים, למה אין מפרנסם?' ועיין בראשית רבה פרק י"א מה שהשיב ר' עקיבא לטרנוסרופוס נדון קדושת יום השבת ע"פ צצצ משל נחמד, ותשובת רבינו הקדוש לאנטנינוס, על שאלתו דגוף ונשמה יכולים לפטור עצמם מן הדין (סנהדרין צ"א ע"ב), ועיין מדרש ויקרא רבה מה שהשיב ר' יהושוע בן קרחה למין אשר שאלו 'כתיב בתורה אחרי רבים להטות, ואנחנו המרובים ואתם המעטים'! ועוד נמצאו הרבה תשובות נכנות מה שהשבו ר' עקיבא, ור' יהושוע בן קרחה, ור' יוסי ור' יהושע בן חנניה, ובין האמוראים היה ר' אבהו מפואר בזה, על שאלת המלכים והמינים דרך משלים נעימים ונחמדים ויאריך הענין לרמוז על כלם, ולא באתי פה רק לעורר על המעיין.
ובפרט שבחו חז"ל את ר' יוחנן בן זכאי שלא הניח משלות שועלים ומשלות כובסים (סוטה כ"ט ע"א, ב"ב קל"ד ע"א), [שלח עמוד א]
ובמסכת סופרים העידו כן על הלל הזקן, ועל ר' מאיר העידו חז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב – ל"ט ע"א) שהיה יודע שלש מאות משלות שועלים ומשלות כובסים, ואנו אין לנו רק שלשה, ועליו אמרו במשנה (סוטה מ"ט ע"א) משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלות, והנה רש"י בסנהדרין פירש שם כוונת חז"ל על שלשה משלות שועלים אשר אצלנו, ואולם נמצא גם כן אצלנו בתלמוד מפוזרים הרבה משלות שועלים, ונוס צצצ, על המשל משועל על גב הנהר, אשר הבאתי למעלה (מברכות ס"א ע"א), מצאתי במדרש רבה עוד יותר, ע' מדרש קוהלת פסקא כאשר יצא מבטן אמו כן ישוב שמה, גניבא אמר לשועל שמצא כרם מסוייג מכל פינותי ע"ש ויערב לחכך, וע' מדרש תולדות, סוף פרק ס"ד, מה שדרש ר' יהושוע בן חנניה אסקליסטקא דאורייתא צצצ, ארי טרף טרף, ועמד לו עצם בגרונו צצצ אתא הדין קורא מצראה ע"ש, ואין המקום כאן לרמוז על כל המשלים בתלמוד ולהעבים צצצ במספר, כי המצע קצר מהשתרע ענינים רבים כאלה, ובמסכת ברכות לבד מצאתי עשרה משלים יפים ונעימים ובפרט בתוספתות ובתורת כהנים ובברייתות, והמה מרובים ואין לפואטם כאן, רק באתי לורר על המעיין, כי המשל אצל חז"ל הוא חלק נכבד מדרשות הנהוגות אצלם, הן אצל התנאים והן אצל האמוראים, וחכמי ארץ ישראל בזמן האחרון מעת אשר התרשלו בלמוד ההלכות השלימו דרכי הדרוש והשתמשו עוד יותר בדרכי המשל בכל אופן דרשותיהם, אשר ימצא המעיין בפסיקתא ובתנחומא, ובמדרשים האחרונים הרבים בכמותם, אשר נקבצו באו אלינו ע"י חכמי ארץ ישראל האחרונים, אכן לא ישוו במעלותם ויפים, וברעיונות נשגבות, לאותן המשלים של תנאים הראשונם אשר מפוזרים בברייתות שרמזנו למעלה עליהם.
ומדרכי המשל אשר נהגו חז"ל בדרשותיהם, הוא גם כן להמשיך המשים צצצ שנתהוו להציגם לעין הקורא, דרך ויכוח מה שטענו זה עם זה, ונתנו חז"ל טענות בפי המתוכחים איך הצדיק כל אחד דרכו, להתנצל
[שלח עמוד ב]
על פעולתו, והמשיכו חז"ל הענין לפעמים על מלכים ושרים מן העמים, כגון נבוכדנצר ונבוזראדן והמן ואחשורוש כמו שמובא ברוב ענין בפרק חלק ובגיטין פרק הניזקין ובפ"ק דמגילה, ואם תרצה לפרש שהיו לחז"ל ענינים אלו בקבלה, מטענות המלכים האלה אין בכך כלום, אכן בין שמצינו שהשתמשו חז"ל בטענות כאלו אף על חיות ועופות ודגים, וגם על דוממים כגון הרים וגבעות, ואותיות, צריכין על כרחך לפרש שזה היה אצלם מדרכי המשל וכעין מליצת השיר, להשים הדברים בפי האנשים, אשר מתעסקים בענין אחר, ולהציב שטען כל אחד כפי מה שהיה באפשרות להשיב, אם היה בו מדע והיה מבין עקרן של דברים וסיבותם, כעין משלות שועלים שהבאנו למעלה שטענ האריות והשועלים, וע"י המשל אדם עומד על עומק הדרים כן ויכוח דיוזגי הלזה נצרך מאוד לבירור הענינים ולהוציא מהם, דברי מוסר וחיזוק יסודי האמונה, אשר הדרך הזה מסולל ומוכשר לפעול על המון השומעים, ולעורר לבבם לתכלית הנרצה, וכבר התעוררו בזה התוספות (ע"ז י"א ע"א, חולין ז' ע"א) על מה שהזכירו שם הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש רחמים על עצמנו, וכו'צצצ התוס' לא שהשיבו הרים וגבעות כך, אלא היה אומר בלבו כך היו יכולים ההרים וגבעות להשיב, וע' ריטב"א מובא בעין יעקב שם בענין השני וז"ל: לא שההרים מבקשים רחמים, אלא הכא אמרה הברייתא, אליעזר בן דורדייא אמר בלבו להרים, הן עצמם צריכים לרחמים, ואלו היה להם פה היו משיבים כך. וכעין זה מצינו בהרבה מקראות, ולא שמדברים ומשיבים, כמו ותאמר להם הגפן החדלתי את גפני ואת מתקי, וכן פרק שירה שהעופות והחיות מקלסים - לא שהם אומרים כלום, אלא סברא היא, שאם היה להם פה לדבר יש לה לומר כך – עכ"ל הריטב"א. וכן כתב הרשב"א מובא דבריו בכותב לעין יעקב פרק ראשון דחולין בטענות ר' פנחס בן יאיר עם נהר גינאי כתב בזה"ל צצצ וז"ל ממה שלא יעלם ממך שנהגו חכמינו ז"ל ברוב פעמים להמשיך הפלא, או המעשים
[שלט עמוד א]
המתחדשים דרך הויכוח כאלו נתחייב הענין כך מצד הכרח הטענה, עד שתצמא לחז"ל משתמשים כן אף בבריאת הנבראים אשר בראם השיל צצצ מרצונם וחפצם, כאמרם ז"ל כל מעשה בראשית לדעתם נבראו (ר"ה ל"א ע"א), ומן הנמנע להיות הנברא מן אפס מוחלט מסכים על דבר קודם הבראו וצאתו מן הכח אל הפועל, ואיך יברא לדעתו קודם היותו לו מציאות בכח, וכל שכן בפועל; ואמרו חז"ל (חולין ס' ב') אמרה לבנה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, א"ל הקב"ה לכי ומעטי את עצמך! וכדומה במקומות הרבה, וזה כלו צצצ אינו רק דרך הרחבת משל, לכוונות ידועות מועילות הרבה ומישרות אל אמיתת אמונה בחידוש העולם והשגחה, ולסיבות אחרות רבות התועלת, וכאן היתה בויכוח החסיד ר' פנחס בן יאיר עם נהר גינאי, לפרסם לנו שהמחוייב לאדם ומכל שכן להחסידים להיות נמנעים דברים הטבעים מגדרם לפלא, כי אם לצורך גדול ולצורך מצוה הצריכה בשעתה עם היות להם ממשלה מצד הנפש לפעול בפלא כ"ל הרשב"א:
ומזה המין המה הרבה טענות בדברי חז"ל, אשר טענו דוממים, או אילנות, או בעלי חיים בלתי מדברים, עם בני אדם, כמו מאמר ר' לקיש (סנהדרין ק"ח ע"ב) תשובה ניצחת השיבה עורב לנח רבך שונאני, ואתה שנאני, וכן מצינו דאמרה יונה יהא מזונותי מרורים כזית ביד ד' (עירובין טוב צצצ עב), וכן טענות האותיות עם הקב"ה כמו דאמרינן בירושלמי פ"ב דסנהדרין: תני ר' הושיעא: עלה יו"ד ונשתטח לפני הקב"ה ואמר רבון העולמים עקרתני מן הצדקת הזאת, ועוד שם אמרו עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקב"ה ע"ש, וכן מצינו הרבה פעמים אמרה מדת הדין לפני הקב"ה, עיין ירושלמי שם, עוד מצינו אמרה רוח פסקנית לפני הקב"ה (סנהדרין מ"ד ע"ב), ובמדרש פ"ח צצצ, חסד אמר יברא, אמת אמר אל יברא, צדק אמר יברא, שלום אמר אל יברא, וכן מה שאמרו בירושלמי פ"ב דמכות שאלו לחכמה חוטא מה עונשו, והנה חסד, ואמת, וחכמה, עינם רק תוארים ומדות, ואיך יתכן
[שלט עמוד ב]
דישאו ויתנו ויטענו טענותיהם, וכל זה אינו רק מה ששמו חז"ל, מה צצצ שיני ש לטעון בבריאת אדם, מן התנהגותו לטוב או לרע על פי נטיותיו אשר בו, והחכמים עושים זה כעין מליצת השיר, ומזה המין מה שמצינו בבראשית רבה מובא ג"כ במורה פ"ה לחלק השני: הארץ צעקה על רוע מזלה, והם נבראנו כאחד העליונים חיים ותחתונים מתים, וכיון שהתחתונים מתים איך צעקה על רוע מזלה, ע"כ כי חז"ל אמרו שהארץ אלו היה לה פה היתה יכולה לטעון כך, ועיין מורה פכ"ט לחלק השני.
וכן מה שספרו חז"ל מפסקי אנשי סדום וטענותיהם (סנהדרין ק"ט ע"ב), וטענות קורח וכת שלו נגד משה (שם ק"י ע"א), וטענות סנחריב עם בעלי צבא שלו (שם שם) וכל הענין מן דוד וישבי בנוב (סנהדרין צ"ה ע"א) וטענות נבוכדנצר ספרא דמורודך צצצ בלאדן עם מרודך וכן דברי נבוזראדן (שם צ"ו ע"ב), וכן כל דברי המן ואחשורוש וענין שטנה שלו (מגלה פרק א'), אם נרצה לפרשם כפשוטם שהיו מקובל לאבותינו כך, נוכל לפרש כמ"ש למעלה פרק ח"י צצצ, אכן יש לפרש גם כן שהיו דך צצצ מליצת השיר, וכדרך משל אשר נהוג אצלם, להסביר כל מה שהיה כל אחד יכול לטעון לפי מעמדו ומצבו, ולהשיב בהצדיק פעולתו, וה הדרך נאות להבין ענין מה להעם, ולטעת על לבבם תוכחת מוסר ויראת ד', שיקחו מקרה אחת אשר קרה, ויציגו אותם לדוגמא עם כל הסברות האפשרות, להצדיק או להתעיב, איזהו מדות נכונות, או בלתי נכונות. והחופש בעין פקוחה וחודרת ימצא הרבה מאמרי חז"ל הולכים על דרך זה ולא באתי רק לעורר על המעיין.
