מבוא התלמוד, פרק חמישי

מתוך Hareidi Hebrew
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

'דברים הנלמדים מדברי קבלה' - היינו משאר ספרי קודש נביאים וכתובים - דינם על פי הרוב כדבר הנלמד מן התורה ממש, כמו שכתבתי בספרי 'מאמר תורת נביאים'

בארוכה, וחז"ל קראו את ענינים אלו גם כן בלשון 'דבר תורה' או דאורייתא: ע' יבמות ד' ע"ב: 'סמוכים מן התורה מנין? שנאמר סמוכים לעד לעולם' - הביא מקרא בכתובים ומכנה אוחו בשם תורה! וע' סנהדרין ל"ז ע"א אמריתו נדה שרי ליחודי; אפשר אש לנעורת ואינה שורפה? א"ל: התורה העידה סוגה בשושנים! וע' מכות כ"ד ע"א: ומה דברים שאין דרכם

לעשותו בצנעא אמרה תורה והצנע לכת! וע' ירושלמי פ"ק דעבודה זרה: התורה אמרה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן, וע"ז אמרה [רצב טור ב] ויעש לו כהנים מקצות העם!

וביותר ראינו: (ברכות מ"ח ע"א) 'ר' נתן אומר: אינו צריך,

הרי הוא אומר כי הוא יברך את הזבח'! ראינו דחביב לתנא למוד מדברי נביאים יותר מלמוד קרא מפורש מקודם מתן תורה, ע"ש! וע' חולין י"ז ע"ב: 'מנין לבדיקת סכין מן התורה שנאמר ושחטתם בזה [שמואל א יד,לד]' וע' גם כן גיטין ל"ו ע"א מפני תקון העולם קרית לי' דאורייתא הוא דכתיב וכתוב בספר וחתום [ירמיהו לב,מד]; וע' סנהדרין נ"ב ע"א 'כיון דכתיב שרפה באורייתא: ובמשרפות המלכים ישרפו לך וכו' - הרי דקראו חז"ל דברי נביאים בלשון 'דבר תורה' או 'דאורייתא'; ומלקות גם כן איתא בלאוי שנלמדו מדברי קבלה, ע' רמב"ם פ"ו מהלכות ביאת מקדש: ערל שעבד לוקה כזר, ע"ש, אע"ג דפסול ערל לעבודה אינו נלמד רק מקרא דיחזקאל (סנהדרין כ"ב תעניות י"ז) וע' רדב"ז בלשונות הרמב"ם ח"ב סי' פ"ו, וע' רבינו יונה פ"ק דברכות לענין בעיית הש"ס אם מותר להפסיק בין פסוקא לפסוקא ונשאר הש"ס בזה בתיקו

(ברכות ה' ע"א) וכ' תלמידי רבינו יונה 'ויש להחמיר אחר שהיא תיקו באיסור דאורייתא' אע"ג דעקר איסור זה לא נלמד רק מן מה דכתיב ועזבי ד' יכלו שאינו רק דברי קבלה.

וכבר בספרי שם הבאתי דברי הרמב"ן בספר המצות סוף שורש שני שהתעורר להקשות אחרי דהלכה פסוקה אצלנו דאין נביא רשאי לחדש דבר על תורת משה, אם כן איך הורשו הנביאים לחדש עניני הלכו' אלו? וכתב לתרץ דזה באמת כוונת הש"ס בהרבה מקומות דמקשו (סנהדרין כ"ב, מו"ק

ה' ע"א) 'עד דאתי יחזקאל מאן אגמרינהו?', וכוונתם דודאי הנביא לא היה המחדש בדבר דהרי אין נביא רשאי לחדש, אלא ע"כ הלכתא נינהו וסמכינהו על קרא, היינו שהלכות אלו

היו מסורין בעל פה הלכה למשה מסיני ורק הנביאים כתבו הלכות המקובלות בעל פה על ספר חֻקה, ובכי האי גוונא לאו 'חדוש הלכות' מקרו, דהרי מקודם היו נהוגים מתורת 'תורה שבע"פ' ע"ש בספרי תורת נביאים שהארכתי הרבה מאוד וכאן לא באתי להאריך [רצב טור ב] רק לכתוב ענינים העולים משם בכלל ברור, היינו דבל ענינים אשר חדשו הנביאים גם המה כלם הלכות מקובלות מסיני אשר נמצאו מאז אצלנו, רק שארי הלכות נשארו בעל פה, והלכות אלו התיר ד' לנביא שיכתוב אותם על ספר.

הערות שוליים