מבוא התלמוד, פרק חמשה ועשרים
הדרושים הנאמרים ברוב ענין בש"ס בלשון 'אל תקרא צצצ כך אלא כך', יבאו על פי הרוב רק בחילוף אותיות בין שמאל לימין, [של עמוד ב] ובחילוף הנקודות והברות, כמו 'אל תקרא 'שַׁמּוֹת' [תהלים מו,ט] אלא שֵׁמוֹת' (ברכות ז' ב'), אל תקרא וְשָׂבַע יָלִין [משלי יט,כג] (ברכות י"ד ע"א); כי אין בִּלתֶּך [שמואל א ב,ב] - אל תקרא 'בלתיך' אלא לבלותך (ברכות י ע"א ) אל תקרא ושָׂם דרך [תהלים נ,כג] אלא ושם דרך [מועד קטן ה ע"א[YH1] ] וכדומה הרבה, והיינו כי כבר כתבתי בשם הרמב"ם מ"ש במורה נבוכים דכל הדרשות בלשון 'אל תקרא' המה רק דרך מליצת השיר לעשות סימנים לעניני מוסר ותוכחה למען יהיו נשמרים בכח הזוכר ע"י כתבי קודש שהסמיכו אליהם, והתורה וספרי הנביאים וכתובים המה בכתב ע"א צצצ, ומפני שבכתבי הקודש לא נמצא היכר בין שי"ן ימנית לשמאלית, וכן אין בה נקודות והברות, לכן הנקל לקרות כמו שנָאות בעיני הקורא בשביל לעשות סימנים לענינים אשר נכונו בעיניו; והא דאמרו (ברכות ל' ע"ב [ועיין שם בגלייון הש"ס צצצ]) אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שנאמר הבו לד' בהדרת קודש, אל תקרא 'בהדרת' אלא בחרדת קודש, ואע"פ דשם נשתנה המלות, משום דכללי כייל לנו בירושלמי שבת פ' גלל גדול דלא ממנעי רבנן דרשו צצצ מחלוף בין ה"א לחי"ת, וכן חז"ל בבלי הלכו בדרשתם על דרך זה, ודרשו (נדרים צ' א') וחפרה הלבנה [ישעיהו כד,כג] 'וחפרה', כמו והפרה 'הלבנה' כאלו נכתב הלבנה צצצ??? [לפי שוטנשטיין: כאילו נכתב 'חל בָּנָה', כלומר: כדברי רבי נתן עצמו לעיל כב,א: הנודר כאילו בנה במה, כך כאן: 'חל בָּנָה', כלומר: בנה מזבח חול] ע"ש, והך שנאמר לא מהם ולא מהמונם ולא נֹהַּ בהם [יחזקאל ז,יא[YH2] ] כאלו נכתב 'ולא נח בהם' (סנהדרין פ' חלק דף קח,א); וכן בריש מועד קטן [דף ב,א] פירשו לשון בית השלחין דרך התרגום, דמפרש ואתה עיף ויגע [דברים כה,יח] 'ואת משלהי' ופירש"י דה"א נתחלף בחי"ת ומפני זה נקרא בית השלחין, ועיין ריטב"א שם דהביא דברי הירושלמי הנזכר דלא ממנעו רבנן דרשו בחילוף בין ה"א לחי"ת, וכבר התעורר בזה הרב בעל מאור עינים להראות דהיה דרכם של חז"ל לדרוש דרשות אלו גם בבלי, והאריך בראיות.
והטעם נ"ל משום דאמרו בירושלמי פרק קמא דמגילה תורת הראשונים לא היה ה"א שלהם סתום, מכלל דבדורות האחרונים היה ה"א שלהם סתום כמו חי"ת ושוים בצורת האותיות, וע' מהרי"ק שורש ע"א דהוכיח באמת מדברי הירושלמי ומדברי הש"ס מנחות פ' הקומץ דאמרו דחזינן [שלא עמוד א] לסופרי דוקני דתלי' לכרעי' דה"א, מכלל דשאר הסופרים לא היו תולין את רגל ה"א, והיה נראה סתום כמו חי"ת, ומזה הטעם דרשו תמיד בחילוף.צצצ
והא דאמרינן (קידושין למ"ד ע"א) אל תקרי 'ושננתם' [דברים ו,ז] אלא ושלשתם, דזה הוא שינו לגמרי מן לשון הכתוב, צ"ל דשם הכוונה דישנה שני פעמים בהפסקה בין למוד ללמוד, וממילא מוכח דילמוד שלשה ענינים שונים; וע' רש"י שם דישב בענין אחר ע"ש, עכ"פ לא מצינו ענין אל תקרא רק בשינוי הברות והנקודות, ועד"ז עשו סימנין בתורה.
ודע כי גם בברייתות א"י ובתלמוד ירושלמי מצינו סמיכות כאלו הנאמרים בלשון אל תקרי, רק לפעמים מבואר ממש לשון אל תקרי ולפעמים סתמו הדבר אולם הוא ענין הנלמד מעצמו דכוונו לדרשא זו, כמו במשנה דקנין תורה אמרינן 'אל תקרא חרות אלא חרות', וכן הברייתא 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, אל תקרי 'בניך' אלא בוניך' [ברכות סד,א; כריתות כח,ב] ועיין מכילתא פרשת בא דלמדו מקרא 'ושמרתם את הַמַּצּוֹת' [שמות יב,יז] מצוה שבא לידך אל תחמיצנה [רש"י מגילה ו,ב], וע"כ דדרשו דרך אל תקרא'הַמַּצּוֹת' אלא 'המִצוות', וכן בירושלמי פ"ק דברכות: מלאכים אין להם קפיצה שנאמר קריבת על חד מן קאמיא [דניאל ז,טז] צצצ קימיא קינין שהן עומדין, וכן בירושלמי ברכות ר"פ אין עומדין בהדרת קודש, בחרדת קודש, ועיין ירושלמי פ"ד דשביעית, נפלים יש להם חלק לעולם הבא דכתיב [ישעיהו מט,י] ונצורי ישראל להשיב - ונצירי ישראל להשיב- הפירוש דבלא וא"ו רק ביו"ד משמע יצור: כל מי שנוצר מישראל, או בהעדר הוא"ו וגם היו"ד משמע נצר, היינו כל ענף מישראל ישיבו, ובעל יפ"מ ??? לא ידע לפרש - ועיין ירושלמי פ"ג דנזיר: אין שחיטה מחוורת דבר תורה, דכתיב [במדבר יא,לב] וישטחו להם שטוח, אל תקרי 'וישטחו [להם שטוח]' אלא 'וישחטו להם שחוט', והיינו בחילוף אותיות, כמו 'כבש' - 'כשב', 'תחת' - 'חתת' וכדומה, וכן הוא בספרי פרשת בהעלותך [מובא ביומא ע"ה ע"ב]; אכן על שיטת הרמב"ם דפירש דעקר דרשת אל תקרי אינו רק דרך אסמכתא לדבר תורה, למען יהיה נסמך הדרש לכתבי קודש ולא יבא לשכחו, אם כן איך יפרנס קושית הש"ס (ברכות ל' ע"ב) 'והא בהדרת כתיב'? וכן מה דמקשה הש"ס (ר"ה י"ג ע"ב) 'אל תקרי לשלש [ויקרא כה,כא] אלא לשליש', ושדה שנגמרה שליש מיקרי גמר לענין מעשרות, ומקשה הש"ס והרי 'לשלש' כתיב, ולשיטת הרמב"ם הרי אין כאן דרשא גמורא רק אסמכתא בעלמה למען יהיה נסמך למקרא, ומה איכפת לן אם נאמר 'בהדרת' או נאמר 'לשלש', סוף סוף יכלין לסמוך דרך זה לסימן בעלמא, וכבר תמהתי על זה בהגהותי לש"ס, וצ"ע.
[YH1] מראה המקום בדפוס הוא (ברכות שם)
[YH2] הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע לֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם:
