מבוא התלמוד, פרק שמונה עשר
דע כמו שהיו הלכות במעשה המצות מקובלות אצלם, כן הרבה אגדות המפוזרות בברייתות ובתלמוד מקובל אצל חז"ל מדורות ראשונים, ובפרט מה שמתיחס לקורות האומה בכלל, ומה שנוגע ומתיחס לקורות ימי חיי הגדולים המצויינים בעם, אשר שמם עומד היום לתפארת אצלנו, בצדקתם ויראתם הקודמת לחכמתם; וכן היו יסודות הדת ועקרי האמונה מקובלים מסיני כמו שאר תורה שבעל פה ופירושי התורה, ואולם קורות העם והאומה היה מקובל להם מאבות לבנים, מה שהורישו אותם דורות הראשונים מה שאירע בימיהם, וחנניה בן חזקיה בן גרון כתב 'מגילת תענית' לרשום הצרות שאירעו לישראל והניסים אשר נעשו להם, ור' יוסי חיבר 'סדר עולם' ברייתא אחת מתעסקת רק בקורות ימי עולם, ולפעמים השתמשו חז"ל באגדות כאלו אשר מתעסקות בספור המאורעות בלשון 'גמירי' ובלשון 'מסורת', כמו שאמרו (ע"ז ט' ע"א) גמירא דאברהם אבינו בשעה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן בר חמשין ותרתין שנין הוה;
עוד אמרו: בנימין ועמרם וישי וכלאב מתו בעטיו של נחש - 'גמירי' (שבת נ"ה ע"ב); גמירי דבנתי' דההוא דרא אצטרוי אצטרי (יבמות ט"ו ע"ב); גמירי דכל זמן שארון ושכינה שרוין שלא במקומם, ישראל אסורים בתשמיש המטה (עירובין ס"ג ע"ב); גמירי ששה נסים נעשו באותו היום שהשליכם לכבשן האש - צף הכבשן ונפרץ הכבשן (סנהדרין צ"ב ע"ב); נבוזראדן נשתייר עם סנחריב - גמירי (סנהדרין צ"ה ע"ב):
וכן הזכירו הרבה ענינים מקובלים בלשון 'מסורת', כמו מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה (מגילה י"ב ע"ב); מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוה צצצ (מגילה שם); מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיה' [שיט עמוד א] (סוטה ל"ד ע"ב); ועיין ירושלמי סוף פ"ו דבבא בתרא: מסורת בידינו מקום כְּרוּב אינו מן המדה, ועל פי עדים רבים ונאמנים כאלה יקום דברם: דגם עניני אגדה המספרים מן מאורעות הראשונים היתה מסורים בידם מאבותינו.
ומזה המין המה כל האגדות אשר מספרים מקורות הדורות, אף שלא הזכירו בהם לשון 'מסורת' או 'גמירי', בכל זאת על כרחך לא בדו הדברים מלבם, רק היו מקובלים אצלם בספורים נאמנים, כמו הענין אשר הזכירו חז"ל (פסחים נ"ו ע"א) כי יעקב בשעת ברכתו לבניו, אמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', וכן הדברים שעשה חזקיה בקצתם הודו לו, ובקצתם לא הודו לא (פסחים שם) וכן בהך דספרו מן והב וסופה, דשני מצורעים הוי והלכו סוף למחנה (ברכות נ"ד ע"א) וכן בהך דפ"ק דסוטה מהמאורעות בקבורת יעקב, ועובדא דחושים בן דן ונפתלי שהלך למצרים להביא הכתב קנין וכדומה;
ובפרט הקורות שאירע לנו בימים האחרונים מנבוכדנצר וצדקיהו (נדרים ס"ה ע"א), ועובדא דאליעזר בן פועירא, שאמר למלך דיניח כתר מלכות (קידושין ס"ו ע"א), וכל הספורים מחורבן בית ראשון, וחורבן בית שני - הכל היו מקובל אצלם מסופר מאבות לבנים.
וכבר הביא הרב בעל 'מאור עינים' פ"ה מספרו 'אמרי בינה' ראיות ברורות, כי הרבה דברים בתלמוד ומדרשות מספרים מקורות האבות, נמצאו בספרי ידידיה האלכסנדרוני אשר קדם ערך שתי מאות שנה לחתימת המשנה, וחיה ערך שלשים שנה קודם חורבן בית שני, וזה האות החזק שנמשכו הדברים והספורים בקבלה אמתית אצלנו; ואני אוסיף פה עוד להביא ראיות חזקות מדברים היוסיפין לרומיים, אשר היה בשעת החורבן, בזמן רבן שמעון בן גמליאל הראשון, אביו של רבן גמליאל דיבנה, והיה לפי זה ארבעה דורות קודם רבינו הקדוש שסידר המשנה, ומספר בקדמוניות שלו, הרבה ספורים מדורות ראשונים, מה שנמצאו גם כן אצלנו בתלמוד [שיט עמוד ב]
ומדרשות, ומזה אנו רואים כי הענינים הי' מקובלים לחז"ל, ומן החלק אנו שופטים על הכלל, כי חז"ל במה שנוגע למעשה האבות והנביאים והמלכים והנשיאים והכהנים, הציגו נוכח עיניו כמו שמסופר להם מאבותיהם, ואזכיר בקצרה רק איזה ענינים:
ביוסיפין לקדמוניות ספר א' פ' י"ד, מספר כי הרבה מבני ישראל מתו במצרים בשלשה ימי אפלה, מסכים בזה עם דברי חז"ל במדרש; ביוסיפין ספר שני פ"א מספר כי אשתו של פוטיפר עשתה עצמה חולה, והיה יום אידם והלכו כולם לבית תפלות שלהם; עוד שם ספר שני פ"ב מספר כי עצמות כל השבטים העלו מן מצרים להקבר בארץ ישראל, ועצמות ראובן [אולי צ"ל יהודה] היו מגולגלים בארון, מסכים עם דברי חז"ל; ספר שני פ"ט מספר היוסיפין לקדמוניות כי חרטומי פרעה אמרו שיולד בן מישראל אשר יושיע אותם, ויגרום לפרעה רעות עצומות, ומפני זה גזר פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו [שמות א,כב], והכל נזכר בתלמוד ומדרשות; גם מספר שנראה לעמרם בנבואה שנולד לו בן אשר יושיע את העם, עוד מספר שם שהחזירו את משה לכל המילדות נכריות, ולא רצה להניק עצמו רק מן שדי אמו, כמו שמסופר אצלנו בתלמוד פרק קמא דסוטה; עוד מספר שמה כל המעשה שאירע מבת מלך כוש שהיתה אשת משה, ואיך לכד צצצ דרך ההולך שמה אף שהיה מלא נחשים ועקרבים, ועשה בערמה ע"י החסידה כמבואר אצלנו בילקוט בארוכה; וכן מספר יוסף הכהן במלחמות היהודים כי כל משך בנין הבית על ידי הורדוס לא ירד המטר והגשם כי אם בלילה, למען לא יהיה נשבת הבנין אף כרגע, כמו שמסופר אצלנו בתלמוד (תענית כ"ג ע"א): וכן מספר כי הסנהדרין לא רצו להחליט להרוס בית המקדש הישן ע"י הורדוס, ונתנו הסיבה שמא יתרשל בבנין בית החדש כמו שנזכר אצלנו גם כן (ב"ב ג' ע"ב): וכן החידוש מבני קמחית ששמשו כלם בכהונה גדולה, ושנים מהם ביום כיפור אחד, כמו שהוא אצלנו (יומא מ"ז ע"א).
והרבה יש לדבר מזה בחבור מיוחד להשוות הספורים אשר נזכרו מדברי חחכמינו ז"ל, עם ספורים הנמצאים כדומה לזה ביוסיפין בקדמוניות ובמלחמות היהודים, ועם שאר הספורים הנמצאים היום בספרים הקדמונים לבני ארם וסוריה ובני יון, מה שספרו חז"ל כי מנשה מידן דייני' וקטלה לישעי' ואמר שם 'ואיבלע בארזא' (יבמות מ"ט ע"ב) - ראיתי נעתק מספר ישן סורי מזמן קודם, והך שהזכירו חז"ל בסנהדרין 'חלק' דמנשה עשה תשובה והקב"ה קבל תפלתו נזכר גם כן בספרי החיצונים, וכן עובדא דשלמה שמלך על אשמאדי, כמסופר אצלנו בתלמוד גיטין פרק מי שאחזו מצאתי גם כן מסופר בספרי העמים אשר קדמו צצצ וד לחתימת התלמוד ואין כאן מקומו להאריך, אכן מן זה המעט אשר הצגנו פה לנוכח עיני הקורא, ישפוט בנקל, אשר כל הספורים מן קדמוניות ישראל והגדות הנסים, לא בדו זאת מלבם חלילה וחס, רק הכל בא להם מזמן קדמון, והציגו נוכח עינינו מה שאבותים ספרו להם דברים מאומתים מה שפעל ד' למען עמו בימי קדם.