מבוא התלמוד, פרק שני
עוד נמצאו הלכות מקובלות המיועדות לבאר תנאים ופרטים במצות התורה, היינו במקום שפירושי מצות שבתורה ידועים ומבוררים הכוונה הראשית אולם לא ידענו הפרטים והתנאים המתדבקים במצות אלו, אר מפי הקבלה, כמו שבתורה נאמר וזבחת ואכלת, ואם נחליט דשחיטה בצואר, מונח בכח הלשון ד'וזבחת' בכל זאת לא ידענו כמה סימנים צריך לשחוט ואיכות הסכין, ועל אלו הענינים נצטוינו בעל פה ואמרו (חולין כ"ח ע"ב) מלמד שנצוה משה בעל פה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה, ועל חמשה דברים המפסידין את השחיטה. וכן בתורה מאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, ולמדנו מזה כל דבר שעדיין חי הוא אלא שאירע לנו דבר שעל ידי זה לא יוכל להשאר בחיים זמן רב, (ע' רמב"ם פ"ד ה' מא"ס) שמונה עשר טרפות נאמרו למשה בסיני, שאם נטרפה באחת מהן הרי זו טרפה ואסור לאכול מבשרה, וכן בתורה נאמר מצות סוכה שופר ולולב ולא מתבאר עדיין שיעורין של כל אחד ואחד ובאו לנו כל זה הלכות מקובלות בפרטות, ואמרו ז"ל דכל שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני הם (ברכות מ' ע"ב וריש סוכה וריש עירובין), ובכלל אלו גם גוד ולבוד ודופן מעקומה ע"ש, וכן כתבה תורה הרבה אזהרות, הן כל אכילת דברים אסורים, ואיסור אכילה ביום כיפור, ואיסור עשיות מלאכה בשבת ויום טוב, ומפשט' לשון המקרא לא נוכל לדעת שיעור האכילה והמלאכה, והקבלה אשר הגיעה אלינו בעל פה מבאר להשלים המחסור בזה וקצבה שיעור לכל אחד, באיזה מהן חייב ובאיזה מהן פטור, [עמוד רפח טור א] ולא לבד שיעורין של עונשין ושיעור המצות המה מקובלים, רק כל שיעורי חכמים המה
בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני, כמו שאמרו בירושלמי ריש פיאה וריש חגיגה: מעה כסף שתֵי כסף לקרבן ראיה - הוא בכלל שיעוריו הל"מ' וכן שיעורין שבבן ובבתף דבן י"ג
ויום אחד הוא גדול והאשה מבת י"ב שנים היא גדולה - הכל בכלל שיעורין הל"מ, ע' שו"ת הרא"ש כלל טוב דין ח', ושו"ת מהר"י ווייל, ועיין רש"י (נזיר כ"ט ע"ב ורש"י ספ"ה דאבות) וע' רש"י (שבועות י"ד ע"ב) בא לו בארוכה חייב, וכ' רש"י שם דגם זה בכלל שיעורין הלכה מסיני, וע' רמב"ם פ"ח מה' טומאת צרע' ה"ח לעניו שיעורין כגריס דהם ג"כ הלכה מסיני בכלל שיעורין, וע' רמב"ם שם ה"א דכל השיעורין של טהרת מצורע כמו עץ ארז ארכו אמה ואיזוב שיעור טפח ע"ש, וכל אלו מבואר בתורה מצוה הראשית ורק הפרטים והיעודים המה מקובלים ולא נוכל בשום אופן להסמיכם לקרא אף דרך אסמכתא רחוקה:
אולם נמצאו אצלנו עוד הלכות מקובלות אשר אין להם יחס כלל למצות מפורשות בתורה רק מורים אותנו מצות והתנהגות חדשות ואינם פרטים למצות התורה כמו למ"ד חיבוט ערבה היא הלכה למשה מסיני (סוכה מ' ע"ב) - הנה יש לנו כאן מצוה חדשה לגמרי שערבה לבדה תהיה לקיחתה מצוה בחג, ואין למצוה זו יחס למצות לולב רק עומדת בפני עצמה, וכן נסוך המים בחג שאמרו שם דהיא הלכה למשה מסיני ג"כ ענין חדש לגמרי ואין לדבר זה שום רמז וזכר בתורה, ומזה המין הוא ג"כ מ"ש (נזיר כ סע"ב) האב מדיר בנו בנזיר למ"ד הלכה
הוא גם כן ענין חדש, וכן הדינים המבוארים במשנה (סנהדרין פ"א ע"ב) מי שלקה ושנה מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שתבקע כריסו, וכן הגונב את הקסוה קנאין פוגעיו בו, כהן ששמש בטומאה פוצעין ראשו בגזירין - הנה עונשים הללו אין להם שום רמז בתורה שבכתב ויוצאים מגדר שאר [עמוד רפח טור ב] עונשים שבתורה דלא מצינו רק עונש מלקות וארבע מיתות, אבל עונשים כאלו זרים הם במשפטי התורה! וע' רש"י סנהדרין שם ד"ה היכא רמיזי, דכתוב תמותת רשע רעה וכ' רש"י וז"ל ודאי עקר הדבר הוא מהלכה למשה מסיני אלא בעי הש"ס היכא רמיזי בקרא, וע' ר"ן בחידושיו לסנהדרין שם שכתב גם כן דכל עניני עונשין הללו המה הלכות מקובלות מסיני ע"ש עכ"פ הלכות אלו אינם תנאים פרטים וביאורים על מצות שבתורה רק כאן ענין המקובל חדש לגמרי ולא נמצא זכר בתורה, ומזה המין הוא ג"כ מה שהזכירו חז"ל (סנהדרין מ"ז ע"א) שתי קברות היו
מיוחדים לבית דין אחד לנסקלים ונשרפים ואחד לנחנקים ונהרגים, וע' רמב"ם פירוש המשנה שם שכתב בזה"ל: ואלו שתי קברות - הלכה גמירי הם, ואין להם שום רמז וסמך בכתוב אלא קבלה בלבד ע"ש; וגם זה הוא ענין חדש לגמרי דחוב הקבורה להרוגי ב"ד נזכר בתורה ואין זכר שמה מענין החיוב לעשות קברות מיוחדות להרוגי ב"ד.
